פסק-דין בתיק עפ"ג 34446-09-12

1.         ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 2.09.12 בת"פ 4398/09, במסגרתו הושת על המשיב בעפ"ג 34446-09-12, הוא המערער בעפ"ג 5878-10-12 (להלן לצורך הנוחות: "המשיב") מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים באופן ש-3 חודשים ויום אחד ירוצו בין כותלי הכלא ו-3 חודשים חסר יום אחד בעבודות שירות. בנוסף הושת עליו מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך שנתיים כשהתנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירות נוספות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "החוק"). המדינה מערערת על קולת העונש והמשיב מערער על חומרתו.  

2.         ברקע לגזר הדין, הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום והמשיב הודה והורשע כמנהלה של חברת ש.ש.י. אבטחה בע"מ (להלן: "החברה") בעבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק על שקיזז תשומות שלא כדין בסך של 246,209 ש"ח תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות במטרה להתחמק מתשלום מס. המשיב גם הודה והורשע בעבירה נוספת לפי אותו סעיף ובנסיבות מחמירות, בסכום של 892,819 ש"ח. להסדר הטיעון הגיעו הצדדים בשלהי הליך ההוכחות ובמסגרתו הוסכם לעניין העונש כי המדינה תעתור לתשעה חודשים מאסר בכפוף לתשלום סך של 400,000 ש"ח במועד שנקבע, והמשיב יהיה חופשי בטיעוניו. יצוין כי המשיב שילם את הסכום המוסכם במועד. עוד יצוין כי המשיב הועמד לדין יחד עם אדם נוסף (זכריא מוסא, להלן: "מוסא") אשר ניהל גם הוא את החברה לצדו של המשיב. על מוסא השית בית המשפט מאסר לתקופה של שלושה חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים וקנס בסך של 6,000 ש"ח. על החברה הושת קנס בסך של מיליון שקלים.

3.         בגזר דינו התייחס בית המשפט לעברו הפלילי של המשיב הכולל עבירות לא מעטות, ביניהם, בעיקר עבירות על חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") ואת חומרת העבירות בהן הוא הורשע כמו גם את היקף הכספים שהועלמו על ידו. מנגד הוא ציין את מצבו הבריאותי של המשיב, את העובדה שבמסגרת ההסכם השיב המשיב לאוצר המדינה למעלה משליש מהסכום שהועלם על ידו, ואת נכונותה של המערערת לנקוט כלפיו בעמדה מתונה. בית המשפט גם ציין את עדויות האופי החיוביות שנשמעו לפניו אודות המשיב, אך לצדה הטעים כי ככלל ההלכה היא שאין בעדויות בדבר התנהגות חיובית וערכית של נאשם, כדי להוות משקל של ממש כנגד ענישה במאסר בפועל שעה שמדובר בעבירות פיסקאליות. בית המשפט גם נתן דעתו להבחנה שבין המשיב לבין מוסא על רקע העבר הפלילי שלהם ועל רקע המכתב הסודי שהועמד לעיונו בכל הנוגע למוסא, אשר הסדר הטיעון לגביו היה מקל יותר.

4.         לטענת המערערת, בית משפט קמא חרג מרמת הענישה המקובלת והשית על המשיב עונש שאינו מבטא את סלידת הציבור מעבירות מיסים ואת החומרה שמייחסים בתי המשפט לעבירות אלו הפוגעות לא אך באוצר המדינה, כי אם גם בתודעת האחריות המשותפת ונשיאה שוויונית בנטל על ידי כלל אזרחי המדינה. במקרה זה העונש שהושת על המשיב גם אינו מידתי ביחס להיקף סכומי המס שהועלמו המגיעים ללמעלה ממיליון שקלים, ועברו הפלילי של המשיב. העונש שהושת, לא זו בלבד שאין בו כדי להרתיע אחרים מלפעול בדרך זו, אלא שאף יש בו כדי לעודדם לכך. לטיעוניה צירפה המערערת פסקי דין מהם ביקשה ללמד על רף הענישה במקרים דומים המגיעה ל-15 ולעיתים אף ל-20 ו-30 חודשי מאסר בפועל. המערערת ביקשה אפוא, כי בית המשפט יתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ויחמיר עם המשיב באופן שיגזור את עונשו ל-9 חודשי מאסר פועל ומאסר על תנאי.

5.         מנגד, ב"כ המשיב טען כי גזר הדין החמיר עם המשיב שלא בצדק. לדבריו, העובדה שבית משפט קמא ראה לנכון לצמצם למינימום את תקופת כליאת המשיב מאחורי סורג ובריח מלמדת כי בית המשפט הכיר בנסיבותיו האישיות המיוחדות המצדיקות הימנעות ממאסר בפועל. משכך, על בית המשפט היה להימנע לחלוטין מכליאתו בפועל. לדבריו עוד, בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המשיב, ביניהם העובדה כי הוא אב ל-9 ילדים שרובם סמוכים על שולחנו, עדויות האופי החיוביות שנשמעו אודותיו, מצבו הבריאותי הרעוע, ותשלום הסך של 400,000 ש"ח על ידו שנעשה במאמץ רב ויש בו כדי ללמד על חרטתו הכנה על מעשיו. ב"כ המשיב גם הלין על ההבחנה שעשה בית המשפט בינו לבין מוסא עליו הוא השית כאמור עבודות שירות בלבד, שעה ששניהם ניהלו את החברה בצוותא. גם לא היה מקום לייחס משקל של ממש לעבירות לפי חוק הכניסה לישראל בהן הורשע המשיב בעבר, שכן אלו נבעו בעיקר בשל היותו נושא משרה בחברה ואחראי על עובדיה. הוא ביקש אפוא, כי בית המשפט יתערב בגזר דינו של בית משפט קמא וימיר את מלוא עונש המאסר שהושת עליו בעבודות שירות. 

6.         בדיון הסתמכה ב"כ המערערת, בעיקר, על טיעוניה בכתב והדגישה את ההבדל בין הנסיבות של המשיב ובין שותפו לעבירות, מוסא, בכך שבתחילה היה המשיב מעסיקו של מוסא והמנהל הדומיננטי של החברה ומוסא פעל אך כמשני בחברה. כמו כן, היא הטעימה כי בית משפט קמא התייחס בכובד ראש למסמך סודי שהוצג לפניו וייחס לכך משקל משמעותי בהקלה בעונשו. כמו כן, עוד עובר להצגת מכתב זה הוסכם על מדרג ענישה במסגרת הסדר הטיעון המחמיר עם המשיב במידה ניכרת לעומת מוסא. עוד טענה לו היה פועל המשיב להסרת מלוא מחדליו, ייתכן והמערערת הייתה משלימה עם העונש. מנגד, ב"כ המשיב טען כי מראש המערערת הייתה צריכה לקחת בחשבון עת הגיעה להסדר הטיעון כי בית המשפט לא ישית על המשיב את העונש המקסימאלי שבקשה. כמו כן, לטעמו עברו הפלילי של המערער לא הצדיק החמרה בעונשו בהיות עבר הפלילי לא רלוונטי בעבירת העסקת שוהה בלתי חוקי על ידי חברה כשהמשיב נטל אך אחריות פורמאלית על ביצוע העבירה. כן טען לנסיבות האישיות של המשיב, מצבו הבריאותי והמשפחתי. כן הדגיש את הסרת חלק נכבד מהמחדל במאמצים כבירים כדי להימלט ממאסר בפועל.

7.         נראה לנו וכפי שציין בית משפט קמא עצמו כי העונש שהוטל על המשיב הוא עונש קל החורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה (וראו לדוגמא עפ"ג (מחוזי-י-ם) 28422-08-11 מדינת ישראל נ' מקוואי, 22.09.11; ע"פ (מחוזי-י-ם) 40038/07 מרדכי נ' מדינת ישראל, 25.10.07; רע"פ 2386/08 באדר נ' מדינת ישראל, 7.8.08). ככלל, הענישה בעבירות מעין אלו בהן הורשע המשיב הן מאסר בפועל לתקופה משמעותית, ואין בנסיבות עליהן הצביע המשיב כדי לחרוג מכך במקרה זה. גם אין להפריז בחשיבות העובדה שהמשיב הגיע בסופו של יום להסדר עם רשויות המס ושילם חלק מהמס שהועלם על ידו. מתן משמעות יתר לטיעון זה יעודד ביצוע עבירות מעין אלו בדרך של "נסה ושגה", שכן העבריין ידע שלכל היותר במידה וייתפס הוא ישלם רק חלק ממה שהיה עליו לשלם ממילא ויימלט מעונש מאסר. נדמה גם, כי לא היה בשאר נסיבותיו האישיות של המשיב כדי להקל עמו במידה כה ניכרת בעונשו, וכפי שציין בית משפט קמא בעבירות מסוג זה יש ליתן משקל גדול יותר לאינטרס הציבורי ולבכרו על פני נסיבותיו האישיות של העבריין (ראו רע"פ 3641/06 צ'צ'קס נ' מדינת ישראל, 28.08.06; רע"פ 2891/05 יעקב נ' מדינת ישראל, 20.04.05). מה גם שבמקרה זה קיימות נסיבות אישיות לחומרה דווקא דוגמת עברו הפלילי של המשיב והיקף סכומי המס שהועלמו על ידו. עברו הפלילי של המשיב והדומיננטיות שלו בניהול החברה יש בהם גם כדי להצדיק את ההבחנה שעשה בית המשפט בין המשיב לבין שותפו מוסא.

משכך, אנו מקבלים את ערעור המדינה ודוחים את ערעור המשיב. הואיל ואין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם נאשם שהקלו בעונשו, ונוכח העונש הקל ביותר שהושת על מוסא, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל על מלוא התקופה של שישה חודשים שהושתו עליו. יתר חלקי גזר הדין יעמדו על כנם.

ניתן היום,  י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, במעמד המשיב  ובא-כוחו.